ימימה ללידה

Tooltip Text

"כשמופיע הכאב. יש כיווץ. יש נסיגה. ריחוק. בדרכ זה טבעי אך בלידה זה לא טבעי. כי שם מתקרבים עוד ועוד אל הכאב.

כמה שהכאב מתחזק הלידה מתקרבת. בכיווץ מעכב את התקדמות הלידה ואז הלידה לא נובעת האישה, מרצונה, אלא מרצון התינוק. הוא קובע את הזמן לא היא.

לאמא זה מאוד כואב ובתוך הכאב יש את הרצון לברוח. פחד ובהלה. פה ימימה אומרת שההכרה מלווה את התהליך הזה והיא בעצם נותנת את הכוח לא לסגת , לא לנסות לעצור את הציר באמצע. ההכרה מלווה שזה הציר בו הולכים עכשיו. ההכרה נותנת את הכוח להתקדם.

לא לעבור את הלידה בהתרחקות- התקרבות אלא רק בהתקרבות, מתקרבת לכאב, ללידה עצמה, לרגע זה. וההכרה מחזקת את המקום של הפחד וזה שזה בסדר להתקדם לשם.

איך ההכרה עובדת? הנוכחות ברגע. מה יהיה ומה היה למישהי אחרת. יש ציר .להיות בציר. לא להתנגד לציר. אחר כך הציר עבר יש שקט. ממש לנוח. לאסוף כח. לא לדאוג לציר הבא. להיות ממוקדת ביש עכשיו ואז היא מוסיפה ואומרת זה שאת צריכה להשתתף בלידה, לא פסיבי, זה קורה לי, עושים לי. היא משתתפת.כמה בקשר היא תהיה עם התינוק. להעביר לו מסר, עידוד, הרגעה. גם לו זה קשה כאשר האימא נסגרת ולא רוצה. זה יכול לעכב גם אותו.

הרגע הזה הוא רגע של הזדמנות, של התקרבות, של קבלה, של התקרבות למהות. אמונה מול פחד.קשר עם התינוק, הזדמנות להתחיל את החיים ברגל ימין. לא של פחד והיסוס אלא מתוך ברכה. הכוח של האימא זה רגע של סגולה. לתהילה. לאנשים אחרים. לחיי התינוק, הרגע הזה יש בעצם יש שם הזדמנות להתנקות, לתיקון, הכל מאוד בעוצמה. אפשר לסבול, אפשר להתקדם.

ההשתתפות מגלה את הכוחות הפנימיים. כמה שההכרה נוכחת, היא מחזקת את החלקים האחרים שמחזקים את כל המערכת. יכול להיות ליולדת התעלות, התרוממות מעבר.

ימימה אומרת פחות להיות בפילוסופיה ולנסות להבין מה זה ללמדני אלא לפעול, לא מתוך בהלה"